<h1>אהל מועד שער הברכות דרך ט'</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ונשאל לרשב"א באלמון שנשא אלמנה אם אומרים שבע ברכות בפני קהל והשיב מבועז שהיה אלמון ונשא אלמנה וכתיב ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר ונוסח אחר ליכא אלא אותו נוסח שאומרים לבתולה.
שני חתנים שעושים חתנות בבית א' אחד מברך על שניהן בשעת כניסתן לחופה וכן בכל המצות ועל זה שנינו בתוספתא [ברכות פ"ו ה"כ] יו"ד שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולם ואחד שעשה שתי מצות מברך על כאו"א וכ"כ רשב"א והשיב על שני תאומים שנימולים ביום אחד שהמוהל אינו מברך אלא אחת ואפי' בירך ברכה אחרונה בין ראשון לשני אינו חוזר ומברך על המילה בשני שאין זה הפסק דהא אפשר דמל שני בחדא ידא ומברך ברכה אחרונה על הראשון.
<h2>דף ח.</h2>
נוסח הברכות א'גשהכל, ב'גיוצר האדם, ג'גאשר יצר, ד'גשוש תשיש, ה'גשמח תשמח, ו'גאשר ברא, ברכת היין שמברכין ראשונה היא במנין הז', אין מברכין ברכות הללו לא לעבדים ולא לקטנים. [ז' ע"ב] אע"פ שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד כתב בעל העיטור שמותר לברך ז' ברכות בכוס של בהמ"ז שהרי כולן בגמר סעודה ובכוס אחד די לו למה זה דומה לי"ט אחר השבת שמברכין יקנה"ז על כוס אחד והטעם לפי ששניהם על ענין אחד באים על יציאת שבת והכנסת יו"ט. ברכת אשר ברא אפי' אין שם פ"ח ולא עשרה מברכין אותה בחופה אם החתן אוכל שם ואם הי' אלמון או אלמנה מברכין אותה ביום ראשון בלבד, זה הכלל אין מברכין ז' ברכות אלא בארבע' תנאים ביו"ד ובפ"ח ובחופה וכל שבעה והוא שלא ילך החתן לאכול בבית אחר ואשר ברא אינה צריכה אלא שני תנאים והם בחופה מכלל ז' ברכות ומברכין אותה חוץ לחופה ואפי' בג' כל ז' ימי חופה ואפי' לא הזמין שם אדם ופעמים מברכין אותה קודם החופה ואחריה, כיצד כל שעושה סעודת מרעות לחתונתו וזימן שם בני אדם הואיל והוא אמר לקרואים מחמת הלולא קריתי אתכם היום לסעודה אם עשה סעודה זו לאחר נשואין הואיל וכתיב נקי יהי' לביתו שנה מברך תוך י"ב חדש שהשמחה במעונו שאכלנו משלו והם עונים שהשמחה במעונו ואם הזמין קרואים קודם הנשואין משנותנים שעורים בעריבה להטיל שכר לשתות בתוך ימי הנשואין מברכין אותה פי' משיתעסקו בסעודת הנשואין והוא שאמר להם מחמת הלולא פי' מחמת שאני רוצה להכניס בני לחופה בד"א כשקדשו אבל לא קודם אירוסין דתרתי בעינן אירוסין וטרח להו ומז' ימים ועד שלשים אפי' לא אמר אל הקרואים שמחמת הנשואין הוא קורא אותם מברכין שהשמחה במעונו, לרמב"ן מדאמרינן מחמת הלולא ש"מ אין מברכין שהשמחה במעונו אלא כשעושה סעודת מרעות לחתונתו אבל חתן הסועד עם בני ביתו אינו מברך כלל ע"כ. ז' ברכות שמברכין בבית חתנים הם רמז לז' קולות שנתנה בהם התורה ויש סוד נכבד וגדול במספר השביעיות ובמספר הזה יש רמז למדה הנמנית שביעית מגדולתה והיא הנקר' גן נעול אחותי כלה וזאת המדה נק' משכן שנאמר ונתתי משכני בתוככם ומתרגמינן ואשרי שכינתי ביניהון וע"ז דרשו רבותינו [תנחומא נשא כ'] ויהי ביום כלות משה כלת כתיב שנכנסה כלה לחופתה [בראשית רבה ח'] אמר ר' יצחק בתחי' נברא אדם מן העפר וחוה מן האדם מכאן ואילך בצלמנו כדמותינו לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה [שם] אמר"י בר סימון מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין לאדה"ר אמ"ר אבהו והקב"ה נטל כוס של ברכה וברכן ולעת"ל מברך את ישראל שנאמר יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל.
